השופטת ע' ארבל:
השאלה המצריכה הכרעה בערעור זה הינה האם הפר המשיב את הסכם ההתקשרות בינו ובין המערערת והאם זכאי הוא לפיצויים בגין הפסקת ההתקשרות בינו לבין המערערת?
עיקרי העובדות
1. יעקב חכם (להלן: המשיב) עסק כעצמאי בחלוקת חלב ומוצריו והפעיל מאז שנת 1961 "קו חלוקה" של מוצרי תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ (להלן: המערערת או תנובה). מעת לעת חתמו המשיב והמערערת הסכמים שהסדירו את הקשר העסקי ביניהם.
2. בחודש יולי של שנת 1991 נחתם בין המשיב למערערת הסכם בו הוסדרה מחדש מערכת היחסים ביניהם (להלן: ההסכם). הצדדים הסכימו כי ההסכם מבטל הסכמים קודמים ביניהם וכי מיום החתימה על ההסכם יחייבו אותם רק התנאים המפורטים בהסכם זה. על פי ההסכם קיבל המשיב את הבלעדיות בחלוקת תוצרת חלב של תנובה באזור חלוקה בעיר בת ים. על פי ההסכם, המשיב פועל כעצמאי לכל דבר ועניין. עוד נקבע, כי רכב ההובלה יהיה משאית קירור המתאימה להובלת מוצרי חלב וכי המוביל, הוא המשיב, אחראי על חלוקת מוצרי החלב השונים באזור קו החלוקה. הוסכם, כי כל שיבוש בחלוקת המוצרים יושת על המוביל וכי הוא יעסיק כוח עזר שיסייע לו בהובלת תוצרת החלב באזור קו החלוקה. המשיב התחייב לפעול תוך נאמנות מוחלטת לתנובה ובאופן ישר והגון כלפי חנויות ו/או סוכנויות באזור קו החלוקה. ההסכם קובע גם את התמורה לפעילות המשיב, שתעמוד על סך של 8% מהפדיון היומי.
3. המשיב עבד כמחלק עצמאי באזור בת-ים על פי תנאי ההסכם מיולי 1991 עד ליום 27.11.97, אז הופסקה עבודתו על ידי תנובה באופן חד צדדי. תנובה טענה כי המשיב הפר את חובת הנאמנות כלפיה ולכן היתה זכאית על פי ההסכם להפסיק את ההתקשרות עמו.
בעקבות הפסקת עבודתו ונטילת קו החלוקה, הגיש המשיב תביעת פיצויים נגד תנובה. במהלך שמיעת הראיות הציגה המערערת דו"חות חקירה שנערכו על ידי אנשי בטחון שלה. בדו"חות יוחסו למשיב ולבנו שעבד אתו מעשים העולים כדי הפרת חובת הנאמנות אשר חב המשיב כלפי המערערת. כך, בדו"ח מנובמבר 1997 מציין החוקר מטעם המערערת: "אי התאמה שנמצאה בין נתוני הננס (כך במקור, הערה שלי - ע.א.) לבין החשבוניות שהוצאו על ידי מר חכם מעלה שאלות לגבי הנתונים אותם פורק המחלק לתנובה ורמת אמינותם". עוד צוין כי המשיב מחלק את החלב בטנדר ללא מיתקן קירור בניגוד להסכם וכי הוא חילק חלב ללקוח מחוץ לאזור החלוקה שלו. בחקירה שנערכה על-ידי חוקר נוסף התברר למערערת כי בנו של המשיב, שכאמור הועסק אצלו, מכר תוצרת חלב ללקוחות שהמערערת לא אישרה להם הנחה, כשהוא רושם שהמכירות נעשו ללקוחות אחרים להם ניתנה הנחה. את ההפרש הכספי שהתקבל כתוצאה מהמכירות כאמור שלשל המשיב או בנו לכיסו. עוד ציין החוקר כי בנו של המשיב סיפק סחורה ללקוחות באשראי על אף שהמערערת לא אישרה מתן אשראי ללקוחות אלה, והסווה את מתן האשראי הבלתי מאושר על-ידי רישומו על-שם לקוח שהמערערת נהגה להעניק לו אשראי.
בית המשפט המחוזי
4. בית המשפט המחוזי (השופט נ' ישעיה) קבע, כי המעשים של המשיב או של בנו, אשר בחלק מהם הודה הבן, "מהווים הפרה בוטה ויסודית" של התחייבויות המשיב כלפי המערערת בהסכם, לרבות הפרת חובת הנאמנות הקבועה בסעיף 48 להסכם. עוד קבע בית המשפט שמעשיו של הבן אינם מצביעים על התנהגות ביושר והגינות כלפי הלקוחות ובודאי שאינם מצביעים על פעילות "תוך נאמנות מוחלטת לתנובה", כאמור בהסכם. בית המשפט דחה את הסבריו של המשיב, לרבות ההסבר כי המעשים בוצעו על-ידי בנו אשר ניהל בפועל את חלוקת החלב בשל מחלת המשיב. בית המשפט הבהיר שההסבר אינו יכול להתקבל - התנהגות הבן, כפי שתוארה, אינה פוטרת את האב מחובת הנאמנות שהוא חב כלפי המערערת ואינה מסירה מעליו את האחריות למעשי ההפרה. עוד נקבע, כי העובדה שהמערערת לא דרשה את הפסקת עבודתו של הבן בהיותו כוח עזר לאביו (לפי סעיף 24 להסכם) אינה שוללת את זכותה להפסיק לאלתר את פעילות המוביל - המשיב - ללא התראה מוקדמת, שכן זכות זו מוקנית לה מכוח סעיף 53 להסכם.
נקבע, כי אחריות המוביל על כוח העזר - בנו - מלאה ומוחלטת וכי את מעשי הבן יש לראות כמעשי המוביל (סעיפים 17, 18 ו-25 להסכם). המערערת הפסיקה ההתקשרות עם המשיב רק לאחר שבדקה את התנהגות המשיב ובנו באופן יסודי, ולאחר שהם לא הצליחו להפריך את דברי החוקרים כנגדם. המערערת הודיעה על הפסקת פעילות המשיב וקמה לה זכות ראשונית לרכוש ממנו את קו החלוקה או את הזכות לחלוקה, על פי השווי שיקבע בהסכמה בין הצדדים (סעיף 57(א)(ב) להסכם). הסכמה בין הצדדים לא הושגה וגם הבורר אליו פנו (בהתאם לסעיף 60 להסכם) לא הביא אותם להסכמה.
בהתחשב בכך שחלק "מראשי הנזק" נזנחו על ידי בא-כוח המשיב בסכומיו, ולגבי חלק אחר של "ראשי נזק" שנתבעו על-ידי המשיב מצא בית המשפט שאין בהם ממש ואין המשיב זכאי לפיצוי בגינם (סעיפים 12, 13, 14 ו-16 להסכם), קבע בית המשפט, על פי תנאי ההסכם (סעיף 57), כי המשיב זכאי להשבת שוויו של קו החלוקה בכל תנאי "בין שעבודתו הופסקה ביוזמת הנתבעת ובין שהוא הפסיק עבודתו מיוזמתו". עוד מוסיף בית המשפט וקובע כי המערערת היתה ערה להוראות סעיף 58 להסכם כי גם במקרה של הפסקת פעילותו של המחלק, זכאי הוא "להשבת" שווי של קו החלוקה שנלקח ממנו.
בית המשפט דחה את הצעת המערערת בסכומיה לקבוע את שווי קו החלוקה על בסיס הכנסותיו נטו (לאחר ניכוי מס ותשומות) במשך 12 החודשים האחרונים לפני הפסקת פעילותו. הצעת המערערת התבססה על שיעור הפיצוי הנוהג לטענתה בבית המשפט עבור ביטול הסכם ההפצה ללא הודעה מוקדמת, כאשר אין בהסכם קביעה כלשהי לגבי תקופת ההפצה. בית המשפט הדגיש כי השקעתו של המשיב היתה נכבדה במהלך שנות עבודתו הארוכות בחלוקת חלב ולכן קבע שלא יהיה צודק לקבוע את שווי קו החלוקה על בסיס 12 חודשי עבודה בלבד וציין שאף אם חטא המשיב כלפי המערערת, כפי שאכן נקבע, לא ניתן לשלול ממנו את "רכושו" והשקעותיו בקו החלוקה.
בית המשפט קבע שלא עלה בידי המשיב להוכיח באמצעות חוות דעת שהגיש את שווי קו החלוקה בעת שהוא "נרכש" על-ידי המערערת. חוות הדעת לא היתה להערכת בית המשפט מדויקת די הצורך, ועל כן קבע את שווי קו החלוקה על בסיס שווי הכנסותיו של התובע מקו החלוקה במשך 24 החודשים האחרונים לעבודתו באזור החלוקה. בהסתמך על נתונים מספריים ודו"חות כספיים שהוגשו לבית המשפט נקבע שווי קו חלוקה בסכום של 560,000 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.11.97 וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח. עוד נקבע כי המשיב אינו זכאי לפיצויים או לתשלומים אחרים אותם תבע מהמערערת.
טענות המערערת
5. המערערת טוענת, כי קביעות בית המשפט והאופן בו יישם את עובדות המקרה, אינם תואמים את ההלכות המחייבות בעניין זכאותו של מפיץ לפיצוי בסיום התקשרות עם היצרן. לטענתה, בנסיבות העניין לא היה המשיב זכאי כלל לקבל פיצוי כלשהו בגין הפסקת עבודתו ויש לשלול ממנו שלילה מלאה את הפיצוי בגין שווי הקו או לפחות את חלקו. בא-כוח המערערת הסביר בטיעונו בפנינו כי הזכות לחלוקה ניתנת לכאורה למכירה, אבל אם נשללה הזכות, אין למחלק במה לסחור. את טיעונה זה סומכת המערערת על ע"א 7338/00 תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' המנוח ינון שרעבי ז"ל ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 2.3.03), שם נקבע על-ידי השופט (כתוארו אז) חשין כי במקרים בהם מתגלה מעילה קשה וחמורה, הרי שלא יהיה המפיץ זכאי לפיצוי כלל, או למצער, יהיה זכאי לפיצוי מופחת וזאת גם בהתייחס להוראת סעיף 57 להסכם ההתקשרות.
לטענת המערערת, מעשיו של המשיב הוו הפרת חובת הנאמנות שחב כלפי תנובה, כמו-גם הפרה יסודית של ההסכם, הפרות שיש בהן לשלול כליל את הפיצוי. לחלופין, המשיב היה לכל היותר זכאי לפיצוי מופחת - פיצוי בעבור פרק הזמן הסביר בגין הודעה מוקדמת שנקבע בפסיקה כפרק זמן של 6-12 חודשים ובמקרים חריגים 18 חודשים. זכות ההפצה היא זכות חוזית ולא זכות קניינית ומשכך לא קמה למפיץ עילה לדרוש כי זכות זו תמשיך להתקיים בידו לעד. לכל היותר זכאי מפיץ לפיצוי בגין פרק הזמן הסביר בגין הודעה מוקדמת - שהוא פרק זמן של שנה לכל היותר, וגם זאת כאשר סיום הקשר לא ארע כתוצאה מהפרת חובת נאמנות ו/או הפרה יסודית של ההסכם, שאז זכאי המפיץ, ובענייננו המשיב, בשיעור רווחים בגין מספר חדשים בודדים ולא בגין 24 חודשים כפי שנפסק.
טענות המשיב - המערער שכנגד
6. המשיב טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשייחס לו את מעשיו של בנו שהינו עובד שלו על פי סעיפים 18, 17 להסכם המתייחסים להעסקת כח עזר ואשר עומדים בסתירה מוחלטת לסעיף 24 שהוא סעיף ספציפי לפיו אם מתגלה שכח העזר פעל בניגוד לחובת הנאמנות של המוביל תהיה תנובה רשאית לתבוע הפסקת עבודתו לאלתר. לטענתו, הקביעה כי המשיב - כמעסיק של כוח העזר - חב חובת נאמנות כלפי המערערת אף בגין מעשי עובדיו, הינה הרחבה של ההסכם המעקרת את סעיף 24 מתוכן ולמעשה מנוגדת להסכם. בנוסף, המערערת לא הרימה את הנטל להראות כי נגרם לה נזק כלכלי כתוצאה ממעשי בנו של המשיב ולא הוכיחה את מלוא הנזק שלטענתה נגרם לה.
עוד טוען המשיב, כי המערערת היא שהפרה את ההסכם והפסיקה את עבודתו באופן חד צדדי, בעוד הוא פעל בנאמנות, בתם לב ועל-פי ההסכם. עוד נטען, כי ההפרות המיוחסות לו אינן הפרות יסודיות ואינן מצדיקות את הפסקת העבודה והביטול החד צדדי של ההסכם, ומכל מקום, היה על המשיבה לשלם למשיב את שווי קו החלוקה.